שולחן ליל הסדר - בטעם של פעם

את סבתא אילה זכיתי להכיר רק מעט. בשנות בגרותי היא כבר לא היתה בשנותיה הטובות, והרבה מהזכרונות שלי נשענים על הסיפורים הרבים עליה. סבתא, אשת רב טובה של פעם, היתה עסוקה לרוב בגמילות חסדים. היא וסבא גרו בבית על מגרש ב"בית וגן", שלימים הפכה להיות העיר בת ים. לאחר שנים, במקום בו היה הבית, נבנה בניין בן שלוש קומות ובו גרו בנחת ובשלווה שלושת הילדים של סבא וסבתא, שהבכורה בהם היא אימי שתזכה לחיים ארוכים וטובים. תמונה יחידה שלי עם סבתא ואמא מהאלבום המשפחתי, וגם היא לצערי רק מאחור בדירה החדשה, הקצו סבא וסבתא חדר עם מטבח ואמבטיה, ועם כניסה נפרדת ובו זכו לשכן חסרי בית למינהם. אני חושבת שתכונה אחת של סבתא אני ממש זוכרת והיא עברה אלי בירושה. אני זוכה לפגוש אותה בכל יום, לעיתים לטובה ולעיתים פחות והיא תכונת הסדר. אחד הזכרונות שלי הוא את סבתא יושבת בזקנותה בראש השולחן ומסמנת לנו ליישר את המפה. גם אני מוצאת את עצמי מסמנת לא אחת לילדי או לעצמי, להזיז כרית עקומה או לישר את הכורסא, ממש כמו סבתא. צלחת מהודרת מהסט של סבתא סבתא נפטרה לאחר מחלה קשה כשהייתי נערה. זכיתי להיות דו