חבלי לידה - יצירת מותג חדש, איך עושים את זה?

לפני כתשע שנים התחלתי לעסוק בקרמיקה.
לאט לאט התפתחתי לי בתחום...לקחתי קורסים שונים, בטכנולוגיה, באובניים, סדנאות שונות...
ואז יצאתי לחופשת לידה.
מצאתי את עצמי בבית עם תינוק קטן ומתוק והרבה רצון ליצור. אך נתקלתי בבעיה...
אי אפשר להיות עם התינוק בסטודיו...יש הרבה אבק, חומרים לא הכי בריאים...
והוא...כל הזמן ער!

מה עושים? פונים ללמוד תחום נוסף, משהו שניתן לעשות לידו.
ככה הגעתי לתפירה...

למדתי הכל לבד, מהדרכות באינטרנט.
שאלתי מכונה מהשכן והתחלתי לתפור. כמובן שאחרי זמן מה כבר הצטיידתי באחת משלי...

בלי לשים לב זה כבר דור שלישי...סבתא איילה, כך מספרים, תפרה דברים נהדרים (אני לצערי לא זוכרת את התקופה הזו), אבל מכונת הזינגר הישנה שלה מוצבת אצלי בבית בגאווה גדולה.

גם אמא כבר תפרה מגיל צעיר והציגה לי לא פעם את מה שלמדה ב"בית צעירות מזרחי" בתל אביב. היא מספרת שסבתא שלחה אותה לשם כדי שתלמד מקצוע...לבסוף היא הפכה לד"ר לספרות..

הפריטים הראשונים שתפרתי היו כמובן דברים פשוטים, קווים ישרים. התחלתי בשמיכות לתינוקות...יצרתי מודל מסויים. בצד האחורי פיקה או פליז (תלוי בעונה) ומקדימה שליש מבד כותנה מסויים ועוד שני שליש מבד אחר, כשבחיבור סרט תחרה ובחלק העליון אפליקציה.

עם הזמן התחילו ההזמנות...
הקמתי לי מפעל קטן בסלון... גוזרת בדים, מחברת, סיכות, חוטים, כפתורים, סרטים....
לאט לאט גם התחלתי לשווק לחנויות.

ואז הגיע הרגע.
הרגע שבו הבנתי שאני חייבת להוציא את העבודה החוצה.
הגיעה הזמנה של כמות גדולה מחנות שדרשה שיהיה לי מלאי גדול להשלמה באופן מיידי.
כבר לא ניתן לתפור כמויות כאלה באופן ידני. אני חייבת לחשוב בגדול...

ופה מתחילה ההרפתקה שלי.

שלב ראשון - הגדרה וחזון:

בחרתי להכין קולקציה מצומצמת בתור התחלה. הקולקציה כללה שני דגמים לבנים ושניים לבנות.
מכל דגם תכננתי שיהיו שמיכה, תמונה ובובה קטנה.
הרעיון שהיה בבסיס הוא להמחיז את האפליקציה שעל השמיכה למשהו מוחשי ונעים שניתן להחזיק, וגם שיעשה קצת רישרוש כי מדובר בתינוקות קטנים.
בחרתי את האפליקציות הבאות: לבן דובי ופיל, לבת לב ודובי.
קהל היעד שהוגדר היה אמהות לתינוקות קטנים מאוד ונותני מתנות לידה למינהם, כולל מקומות עבודה.

שלב שני - מדידת כמויות וקניית הבדים:

החלטתי לייצר 25-30 סטים מכל דגם. כלומר סהכ כ-120 סטים.
מדדתי כמה בד אצטרך מכל דוגמא. שירטטתי אבטיפוס ויצאתי לקנות בדים...
כמובן שניתקלתי בבעיות שונות...לדוגמא רוחב הבד היה שונה מבד לבד ואני לא יודעתי שיש לזה משמעות גדולה במתפרה..
אל תשכחו שלא היה לי מושג בתפירה...רק כישרון לעצב....
מסתבר שבמתפרה כדי לגזור מניחים את כל הבדים אחד מעל השני וגוזרים. מה שמוגדר כ"שולחן גזירה".
 לא ניתן לגזור כל בד בכיוון אחר...
אם רוצים לגזור באופן שונה, משלמים המון כסף על כל שולחן גזירה...

שלב שלישי - גזירת הבדים:

מצאתי מתפרה טובה דרך פורום תפירה בתפוז. הלכתי לראות. קיבלתי הצעת מחיר. נתתי את כל הבדים לגזירה. כמובן שבגלל טעויות הרוחב שלי הלכו לאיבוד כמה מטרים של בד...

שלב רביעי - לקיחת הבדים לרקמת האפליקציה:

זו הייתה חויה מיוחדת במינה. בסופו של דבר היא יצאה יקרה בטירוף ולא משתלמת.
היחס במקום היה מקצועי אך העבודה בוצעה עם הרבה פחת שלא לקחתי בחשבון.
היה צורך גם לחתוך בליזר את האפליקציות שעליהן מודבק פליזילין ויש לקחת בחשבון צורות סימטריות או אסימטריות. כמובן שבסימטרי הכל יותר קל.
לבובות הייתי צריכה לזכור שבצורת הפיל למשל יש לחתוך פעמיים, לכיוונים מנוגדים...
עוד תובנה היתה שהיות שכל חיתוך צורה עולה המון כסף, עדיף לייצר את אותן אפליקציות בבדים שונים ולא אפליקציות שונות...
הרקמה סביב האפליקציה לא יצאה תמיד מדויקת והרבה הלך לפח...
שלא לדבר על הזמן הרב שזה לקח ועל הנסיעות בכל פעם לתל אביב, האכזבות... ולבסוף גם הסיפוק.

שלב חמישי חזרה למתפרה:

מסתבר שהגודל שהיה מיועד לתמונה יצא קטן מידי...שוב טעות שלי. לא לקחתי מספיק שארית בחשבון.
איזו אכזבה.
אבל עלה לי פתאום בלילה רעיון חדש- אכין כריות קטנות לתינוק במקום...
לבסוף יצא שהכל לטובה כי זה היה אפילו מוצלח יותר...

שלב שישי-  גרפיקה ומיתוג:

אתן זוכרות שהעסק היה של קרמיקה, נכון? המיתוג הקודם לא מתאים לשמיכות לתינוקות...
לשמחתי נפגשתי עם טלי סיני גרפיקאית בחסד ולאט לאט הגענו לקונספט עיצובי חדש, כזה שמשלב את כל עולמות העיצוב שלי...
הכנו גם טיקט קטן לשמיכות ולכריות.

שלש שביעי ואחרון -  שוב למתפרה:

הפעם כדי לקבל את התוצר הסופי...
אריזות אריזות של שמיכות עטופות בנייר צלופן מבריק, מסודרות בערימות
איזו התרגשות גדולה...

התינוק נולד!!

מסקנות:

1. היה תענוג - שווה כל רגע!
2.למדתי המון
3.הפעם הבאה תהיה קלה הרבה יותר
4.לא שווה לייצר כמויות קטנות...

אשמח לשמוע גם את הסיפור שלכן להגשמת חלום...
המשך חופש נעים
רותי