דרכים טובות וישרות - הנעליים הראשונות, הגיגים והדרכה.

על הפוסט הזה אני חושבת כבר דיי הרבה זמן...
בכל סיום תקופת ילדות מסויימת של ילדיי, אני תוהה לעצמי- מה שומרים ???

כמויות מזכרות הילדות שאנחנו יכולות לשמור להם הן אינסופיות: החל מצמיד הלידה, תעודת הלידה, הבגד שלבשו בברית או בבריתה, הנעליים הראשונות, עבודות היצירה מהגן, מתנות שהם הכינו, ובגיל בית ספר גם תעודות ומבחנים, המחברת הראשונה וספר החשבון הראשון..

ובעצם מה לא?

היות ואני לא נמנית עם אוגרות החפצים למינהם, המשימה של להחליט מה כן ומה לא, הפכה להיות באמת קשה.
את צמידי בית החולים, תעודות הלידה, פנקסי החיסונים והנעליים הראשונות, אני תמיד שומרת.

בנוסף, בסיום כל שנת לימודים אני ממיינת את כל עבודות היצירה והמבחנים שכבר הגיעו לקו הסיום (כלומר, לא נזרקו מיד ביום בו נכנסו הביתה..) ושומרת לכל ילד שקית אחת עם הדברים היפים והחשובים באמת. התפתחות הכתיבה, מכתבים שכתבו לי ודברים ממש שוים אחרים. כך מכל שנה יש לכל ילד שקית אחת. אני מאחסנת אותם בקופסת פלסטיק גדולה במחסן, שם הם מחכים לבוא היום בהם יפתחו על ידי הילדים בהתרגשות.(אני כבר מדמיינת לי את הרגע הזה..).

דבר אחרון שאני שומרת, הם בגדים מיוחדים מכל תקופה.
כאלו שהשקעתי בהם במיוחד (כמו מעיל יקר להחריד שנקנה בזארה כיוון שלא היה לי מנוח עד שהחזקתי את השקית והמעיל בתוכו), או בגד שאותו ילד מאוד אהב או שנלבש בארוע כזה או אחר. אני באמת לא מגזימה עם הכמויות, ועל הארגז הזה כתוב "בגדים- נוסטלגיה".

לי אין הרבה מזכרות ילדות שנשמרו.
השניים העיקריים הם הנעליים הראשונות (נראות כל כך לא נוחות..) והצמיד של אמא מבית החולים.

הרבה זמן הנעליים האלה קישטו את המדף שלי בחדר השינה. הן מזכירות ממש את תחילת חיי והריח שלהן...ממש משכר.

לאחרונה חשבתי שכדאי לתת להן מקום עם קצת יותר כבוד וזה גם רעיון בשבילכן לשימור הנעליים הראשונות של ילדכם, בתוספת או שלא בתוספת, של צמיד חדר הלידה.

לצורך המשימה תזדקקו למסגרת לתמונה (אני השתמשתי במסגרת פשוטה של איקאה, אך ניתן כמובן להשתמש בכל מסגרת אחרת שאוהבים), לנייר מדוגם (השתמשתי בנייר מתוך לוח התכנון של דנה ישראלי), לדבק חם ולכמה דקות של עבודה.

חתכו מתוך הנייר המדוגם את גודל הרקע של המסגרת. הכי פשוט זה להשתמש בדף שהיה בפנים ופשוט לחתוך לפי הגודל שלו. מקמנה את הדף בתוך המסגרת, ללא חלק הפלסטיק או הזכוכית שאמור להגן על התמונה.

כעת מקמו את הנעליים במקום הרצוי ולהדביקם  עם דבק חם אל הנייר. אני הוספתי למטה גם חצי מנייר תחרה ועליו הדבקתי גם את צמיד הלידה.

וזו התוצאה המוגמרת:

במהלך הכנת התמונה קיבלתי תאבון וחשבתי לי בעצם, למה לא להכין נעליים ראשונות לבד? זה בטוח לא מסובך כל כך ויכולה להיות מתנה מקסימה ליולדת הטריה או סתם לבן או הבת שלנו..באהבה מאמא!

אז הכנתי הדרכה גם להכנת נעליים כאלו.

תזדקקו לחתיכת בד לבד בגודל 32*20 ס"מ בצבע שאתם אוהבים, למחט וחוט רקמה וזהו.

חתכו שתי רצועות בגודל 32 סנטימטר ובגובה 4.5 ס"מ ועגלו את הפינות עד לרוחב 23 ס"מ כמו בתמונה הבאה.
בנוסף חתכו שתי אליפסות עם בסיס אחד רחב טיפה יותר מהשני.

השתמשו בשבלונה כך ששני צידי הנעליים יהיו זהים.

גודל הנעל הזו מתאים לתינוק בגיל 3-6 חודשים בערך (תלוי בגודל התינוק..). אתם יכולים להגדיל או להקטין באופן יחסי את השבלונה, בהתאם לגודל הרצוי.

 אתם אמורים לקבל משהו כזה:

כעת מקמו את אמצע הרצועה הארוכה בדיוק באמצע החלק הרחב של האליפסה, כמו בתמונה הבאה:

 יש להביא רצועה אחת קדימה ואחריה את הרצועה השניה מעל, כמו בתמונות הבאות.

שימו לב כי בכל נעל יש לעשות זאת לכיוון השני, כדי שיהיו צדדים לנעליים, ימין ושמאל.

עכשיו בחרו צבע של חוט. אני אוהבת לבחור חוט בצבע מנוגד, כדי שיראו את הדוגמא. אבל כמובן שכל אחד והעדפותיו היא. התחלו לרקום תך שיניים קלאסי. אם אתן לא יודעות יש לכם הדרכה נהדרת בבלוג הזה .

.
המשכו לכל האורך וכאשר אתם מגיעים לקדמת הנעל, שימו לב כי יש שלבים בהם יהיו שלוש שכבות לרקום יחד, כיוון ששתי הקצוות עולות אחת על השניה.

בסופו של דבר תקבלו שתי נעליים מתוקות כאלו:

אפשר להשאיר את הנעליים כך ואפשר להמשיך לשלב הבא..
כדי לאפשר התאמה טובה יותר של גודל הנעל לתינוק/ת חוררתי שלושה חורים על ידי מחורר, מכל צד של חיבור שתי הקצוות, כמו בתמונה הבאה:

כעת השחלתי חוט בין החורים . אם החוט מספיק דק אפשר להשחיל אותו באמצעות מחט.

אשמח לשמוע מכם..

מה אתם נוהגים לשמור למזכרת ואיך?
וכמובן לראות אם ניסיתם להכין נעליים מתוקות כאלה...

שלכם,
רותי